פציעת רצועה צולבת קדמית בברך
– גם ספורטאים חובבים יכולים
להיפגע
מאת: ריטה מרגוזו ב , B.P.T בפיזיותרפיה
לא אחת אנו שומעים כי שחקן כדורגל או רקדן/ית פצעו רצועה צולבת קדמית.
לאור העלייה במודעות לכושר גופני, גם ספורטאים חובבים עלולים להיפצע,
במיוחד אם הם מאמצים הרגלי אימון לקויים. מהי רצועה צולבת, כיצד היא נוטה
להיפגע ומהו הטיפול בפציעה? חלק ראשון מתוך שניים .
מהי בכלל רצועה צולבת?
הרצועה הצולבת הקדמית ממוקמת בתוך הברך והיא מחברת בין עצם השוק ועצם
הירך באלכסון .
היא מצטלבת עם הרצועה הצולבת האחורית, אשר מחברת גם היא בין עצם השוק
לעצם הירך, אך בנקודות אחיזה נגדיות .
לרצועה הצולבת תפקידים רבים וחשובים. באופן כללי, הרצועות בגוף האדם
מגינות על המפרקים ע"י כך שהן מגיבות למצבי מתח שונים, בעת תנועה.
הרצועות מגיבות במתיחה שמהווה תגובת הגנה מפני הבאת המפרק אל קצה
טווח התנועה שלו. תנועה זו עלולה להיות מסוכנת ולהביא לתת -פריקה או פריקה
של המפרק )בתנועה חדה ומוגזמת, כמו במקרים של החלקה, למשל( .
לרצועה ישנם סיבים שנמתחים בכיוונים שונים, כך שבעצם היא מורכבת מכמה
רצועות שמחוברות יחד .
תפקיד חשוב נוסף של הרצועה הוא תחושת מצב מפרקית: על הרצועה מצויים
חיישנים עצביים המעבירים איתות למוח על סידור המפרקים בגוף, אחד ביחס
לשני ואודות מיקום הגוף במרחב. תחושת המצב המפרקית מסייעת לגוף בתכנון
תנועה נכון ומדויק. ליקוי בה עשוי להביא לפציעות תדירות. לכן, ליקוי ברצועה
הצולבת הקדמית )בין אם מתיחה או קרע חלקי, וכמובן קרע מלא(, עשוי להעמיד
את הברך בסכנה לפציעות נוספות וחמורות יותר .
גם ספורטאי חובב עלול לסבול מפציעת רצועה צולבת קדמית .
30% מכלל פגיעות הרצועה הצולבת נובעות מפגיעת מגע ישירה מול אדם )שחקן
או יריב( או חפץ .
70% ממקרי הפציעה נובעים מפגיעה עקיפה כתוצאה מהאטה במהירות, סיבובים
חדים ופתאומיים, נחיתות מסוכנות מקפיצה, הבאת הברך למנחים קיצוניים – כמו
יישור או כיפוף יתר. וכן, לא רק שחקני כדורגל, כדורסל, כדור יד או רקדנים
מקצועיים עלולים לפצוע כך את הרצועה .
גם בעת משחק כדורגל של יום שישי יחד עם החברים, או בעת בעיטה סיבובית
חדה ומהירה מדי לכיוון היריב, או שק האגרוף בשיעור קיקבוקסינג, או בניתור לא
נכון תוך כדי סיבוב בעת שיעור אירובי דאנס, או בירידה מהירה עם שינוי כיוון
ממדרגה אירובית – הדבר עלול להתרחש, אם כי עדיין בשכיחות נמוכה יותר מזו
שבקרב העוסקים בספורט מקצועי או תחרותי.
פציעת רצועה צולבת קדמית יכולה לקרות בזמן ירידה מהירה עם שינוי כיוון
ממדרגה אירובי ת
הספורטאי )עם ממצ א של קרע( ידווח פעמים רבות על שמיעת קול ניתוק או קרע
במהלך הפציעה, על אירועי חוסר יציבות ו"בריחה" של הברך מן המקום וחוסר
יכולת להמשיך בפעילות. פציעת הרצועה הצולבת מלווה בנפיחות, בקושי בתנועה,
ובצורך בעזרה חיצונית לשם ניידות .
אירועי ה"בריחה" של הברך עשויים ללוות את האדם הפצוע בהיעדר טיפול. הדבר
עלול להוביל לנזק למשטחים המפרקיים וכן לפגיעות נלוות במיניסקוסים של הברך
)מבנים פנימיים בצורת סהרונים במפרק הברך שתפקידם העיקרי הוא בלימת
זעזועים ו -וויסות תנועת הברך( .
"ברוך שלא עשני אישה", או: מהם גורמי הסיכון ?
גורמי הסיכון המזוהים עם הפציעה מסווגים לסביבתיים, אנטומיים וביומכניים .
הגורמים הסביבתיים כוללים משתנים, כגון: סוג המשטח שהאדם בא איתו במגע,
סוג הנעל שהוא נועל, מידת החיכוך בין המשטח עליו הרגל דורכת לבין הנעל, מזג
האוויר אשר עשוי להשפיע על המשטח- במקרה של ספורטאים שמתאמנים או
משחקים בחוץ .
האנטומיים מתייחסים למבנה הגוף הייחודי של אותו האדם: מבנה הברך, הזווית
בין הירך לברך, יישור יתר של הברכיים, מנח כף הרגל, מסה שרירית, גמישות יתר
ותנועתיות יתר מפרקית. ידוע כי גורמים אלה משפיעים על היווצרות גורמי סיכון
לפציעת הצולבת, אך השפעתם אינה ברורה מספיק.
הגורמים הביומכניים קשורים לתנועתיות של מפרקי הגוף זה ביחס לזה: סוג
העומסים והכוחות המופעלים על הברך, יחסי הכוחות בין השרירים המניעים,
קואורדינציה שרירית .
נמצא כי קיימים הבדלי קואורדינציה בין המינים וכתוצאה מכך נשים הן בעלות אופי
נחיתה וגיוס שרירי שונה )ופחות יעיל( במהלכה, דבר אשר יוצר עומס מוגבר יותר
על הרצועה הצולבת ומעמיד את הנשים בסיכון מוגבר יותר לפציעות.
כמו כן, ידוע כי קיימת השפעה של גורמים הורמונאליים על מבנה הרצועה. עוד
בשנת 1996 נמצאו על הרצועה קולטנים של הורמוני המין הנשיים – אסטרוגן
ופרוג'סטרון, אשר הביאו חוקרים רבים לבדוק האם הם יכולים להשפיע על המבנה
והיכולות של הרצועה והאם קיים קשר בין ריכוז ההורמונים לבין שינויים מבניים
ברצועה, אשר עלולים להביא לפציעה.
הכותבת: ריטה מרגוזוב, B.P.T בפיזיותרפיה, מנהלת פורום אירובי
ב"תפוז " ומרצה לאנטומיה במסגרת לימודי המדעים בבית הספר.